שוודיה 2019 יום 2: עוד יום אחד בקסמו של מחוז שטוקהולם

28/06/2019, 08:51
בית העיריה בשטוקהולם

הגעתי לבית העיריה לאחר השכמה מוקדמת ונסיעה קצרה ב – Tunnelbana, הרכבת התחתית. מזל שהשוודים כל כך נחמדים ותמיד אפשר לשאול אותם ברחוב איך מגיעים. רק חבל שזה מצריך שאני אגרום להם להוציא את האוזניות מהאוזניים. רובם הולכים ככה, עם אוזניות. בעיני זה לא בטיחותי אבל זה מראה שהם כן מרגישים בטוחים (שאף רכב לא ידרוס אותם, למשל), וזה גם מאפיין של הסגירות שלהם. הם אנשים נחמדים מאוד ועוזרים בחפץ לב כשפונים אליהם, אבל במרחב הציבורי הם עוסקים בענייניהם ולא מקיימים אינטראקציה עם אחרים. שבעיני זאת תכונה מבורכת וזה נעים מאוד לחלוק את המרחב הציבורי עם אנשים שלא לוטשים עיניים ולא מביעים את דעתם מבלי שנשאלו על כך. מצד שני מצאתי שתכונה זו מקשה קצת על ההתיידדות איתם במסגרות פחות פורמליות. אבל אני חושבת שזה עניין של זמן עד שאלמד את מנהגיהם וארגיש יותר נוח לפתוח איתם בשיחה כשהתנאים מאפשרים זאת.

אני עומדת בתור לקניית הכרטיסים לסיור הראשון שיוצא היום בבית העיריה, ולפתע פונה אלי אדם זר ושואל אם אני מטיילת לבד. אנחנו במקום מאוד מאוד ציבורי, והוא נראה מאוד מאוד לא מאיים. מבטא אמריקאי דרומי, לבוש נורמטיבי ומתנהג נורמטיבי לחלוטין. אבל השאלה עדיין מפתיעה ומלחיצה מעט. מה כבר יכול להיות? "כן…" אני עונה. "המשפחה שלי ואני הזמנו סיור פרטי, ואחד מאיתנו לא הגיע, כך שיש לנו כרטיס ספייר ואת מוזמנת להצטרף אלינו אם את רוצה". זה מקום בטוח, וההרפתקנות מנצחת. "בסדר…" אני עדיין בודקת מול מי אני עומדת, והוא מיד מציג בפני את משפחתו: הם שני זוגות מבוגרים עם ילד.ה אחת.ד לכל זוג, הילדה בת כ-20 והילד בן כ-17. טוב. זה מביך ומוזר, אבל מסוכן זה לא נראה. וזה מרגש להכיר ככה אנשים חדשים! עשיתי את הסיור עם המשפחה הנחמדה והמאוד שקטה הזאת. שאלתי רק מאיפה הם, והם ענו שהם מקנזס. לא יזמנו שיחה מעבר לזה, אבל זאת עדיין היתה חוויה לאוסף הזכרונות.

בית העיריה הוא הרבה יותר מבית גביה לתשלומי ארנונה; הוא קודם כל משמש כאולם שטקס פרס הנובל מתקיים בו כל שנה. אז אם אי פעם יזדמן לכם להיות בין המוזמנים לטקס מכובד זה, הכינו את עצמכם לכך שהאירוע מתוכנן להיות צפוף במיוחד: כל אורח מקבל מקום מאוד מוגבל לעמוד בו, ממש בסנטימטרים; עד כדי כך שעבור אירוע כל כך מורכב לוגיסטית לוקחים את טובי המלצרים כדי שלא יסתבכו עם חלוקת האוכל בין שורות האנשים הצפופות; ומהשירותים, בתנאים כאלה, אתם יכולים פשוט לשכוח… 🙂 

800000 אבנים (אם זכור לי נכון) מסותתות מרכיבות את האולם הראשי, בהתחלה ניסו להכין אותן בעבודת יד אבל מחמת ריבוי האבנים הנדרשות זה לא הלך, וייצרו בייצור תעשיייתי מעל למיליון אבנים, כשבחלקן בסוף לא היה צורך.

• 

• 

עובדה אחת שהרשימה אותי מאוד היתה שאת הפרלמנט, הפתוח לקהל ושקוף תמיד, מרכיבות 50% נשים. וזאת מבלי לשריין מקומות – הן פשוט נבחרות. מאז ומתמיד, כבר שנים רבות.

הסיור הפרטי שלנו הסתיים כשבעורפינו כבר נושפת קבוצת יפנים ענקית, והספקתי מבלי להתאמץ לדקה האחרונה של קניית הכרטיסים לסיור למגדל. איכשהו, כל היום הזה אופיין בהפתעות טובות ללא מאמץ. 

• 

• 

המגדל

365 מדרגות מובילות למגדל של בית העיריה. יש מעלית שעולה עד מחצית הדרך, אבל מבקשים מכל מי שיכול שיעלה במדרגות. מוקצבות לנו 10 דקות לשם כך, וזה באמת לא כל כך נורא כמו שזה נשמע. 10 דקות הן זמן מספיק לעלות בנחת. אני עולה הפעם בחברת קבוצת פנסיונרים צרפתים, ומגיעה לתצפית שבראש המגדל. זוהי תצפית של 360 מעלות על כל העיר. יש לנו רבע שעה להנות מהנוף ולרדת כדי לפנות מקום לקבוצה הבאה. בהחלט פעילות נחמדה. גאה בעצמי על ההישג אני עוזבת את בית העיריה והולכת לכיוון רציף האוניות. ושוב, משיגה את אחד משני הכרטיסים האחרונים לשיט. הזמנים בפועל הרבה יותר טובים ממה שתכננתי. לקחתי בחשבון הרבה יותר עיכובים. בדיעבד מסתבר שהלו"ז הזה היטיב עמי מאוד כי התפנה לי בדיוק מספיק זמן לחרוש את כל ארמון דרוטינגהולם על כל האתרים והפארקים שלו.

• 

• 

• 

• 

השייט

שיט של כשעה דרך הארכיפלג של שטוקהולם. אם יש ארכיפלג אז הכל מצוין. תיירים אמריקאים וגרמנים מקשקשים בנחת מסביבי בסירה הנעימה הזו, המשיטה אותנו בבטחה במים השקטים, תחת השמש הלא מחממת כל כך ברוח הקרירה, מוקפים באיים קטנים מכל עבר. מדי פעם עוברת סירה. פעם אחת סירה אחת צופרת לאוניה שלנו, והאוניה שלנו משיבה בצפירה היתולית, תוך שהיא מוציאה עשן בצורה היתולית עוד יותר מהארובה, וכולם צוחקים בקול.

• 

• 

• 

• 

הארמון

לפני כך וכך מאות שנים, מלך אחד בנה למלכה שלו ארמון, וזה הסיפור של ארמון דרוטנינגהולם בקצרה. דרוטנינג בשוודית זה מלכה.

הארמון נראה מרשים מהמים, וממשיך להיראות כך גם כשמתקרבים אליו. קניתי כרטיס מלא לכל האתרים. סיירתי בארמון, ובמיוחד התחברתי לחלק מהתמונות על הקירות.

• 

אחרי קפה טוב במסעדה של האתר, יצאתי לבדוק את הגנים המלכותיים. מצאתי בצידו של הפארק רחב הידיים שוכן אגם. זוג קשישים ישב שם על ספסל מול המים. התקרבתי לאגם, שצבעו הירוק הוא השתקפות שלהם יחד עם אור השמש, שזרחה במלואה ללא עננים באותו יום, ועליו צפים עלים ירוקים ללא סוף. ברווזים משתכשכים במים. גן עדן. טיילתי ליד האגם עד שהרגשתי את הבטן מקרקרת. זמן לארוחת צהריים. חזרתי למסעדה לאכול ארוחה שוודית קלאסית שחיכיתי לה עוד מזמן…

• 

• 

• 

• 

• 

זמן הסיור בתיאטרון הגיע. הלכתי לכיוון הבניין המסומן במפה כתיאטרון, אבל ראיתי רק בתים בעלי חזות זהה. שום דבר שיצביע על תיאטרון כלשהו. אנשים התחילו להיאסף ומישהו אמר לי שאני צריכה לקבל כרטיס בחנות המזכרות ליד. הוא צדק. כשנכנסתי לפני כן לא היה אף אחד בשולחן בכניסה, והם אכן היו פנימה יותר בתוך החנות. כבר נאספה קבוצה והמדריכה הגיעה, לבושה בבגדים מסורתיים. כמו בארמון עצמו, גם כאן התבקשנו או למסור את התיקים לשמירת חפצים, או ללבוש אותם מקדימה. אני העדפתי לקחת את התיק איתי, מקדימה, למרות אי הנוחות הכרוכה בכך. נכנסנו לחדר התיאטרון החשוך. הוסבר לנו שהתיאטרון הזה הוא אחד מהותיקים במדינה, אם לא הוותיק ביותר. התפאורה העשויה מעץ, נייר וחבלים היא עדיין זו המקורית, ויש 6 תפאורות שונות. הדבר היחיד שמתחדש כל תקופה הוא החבלים המחזיקים את האנשים הנכנסים פנימה מלמעלה. מקימי התיאטרון פיתחו גם כלים המדמים קולות של רוח וגשם, ועדיין משתמשים בהם עד היום. במרכז החדר מקדימה ישנם שני כיסאות גדולים עם ריפוד אדום – אלו הם הכיסאות של המלכה והמלך, שבאים לפחות פעם אחת לכל עונה של הצגה שמועלית.

• 

• 

• 

• 

• 

אחרי הסברים מרתקים נוספים הסיור הסתיים והלכתי לאתר השלישי בגן הארמון – הביתנים הסינים. חציתי את כל הפארק לשם כך, עברתי בערך 800 מטר שהתחילו בגנים דומים מאוד לארמונות אחרים באירופה, שהפכו לפארק ולבסוף ליער. בשוודיה שום דבר לא יכול להתחפש לאירופה הקלאסית לאורך זמן, זה פשוט לא יחזיק מעמד. כל ניסיון ליצור חזות מתוקתקת ומלאכותית בסגנון הגרמני או הצרפתי נועד מראש לכישלון. במוקדם או במאוחר, החזות הזו תיבלע לתוך הטבע הפראי, הבראשיתי של היערות והאגמים הטבעיים המכסים את הארץ. וכך גם בארמון הזה – הפארק המלאכותי על פסליו ושביליו ושיחיו הגזורים בקפידה נכנע די מהר לדשא הטבעי ולאחר מכן ליער הטבעי עוד יותר. ככה זה בשוודיה. הטבע הוא השליט האמיתי.

• 

• 

• 

הביתנים הסיניים היו הכי פחות מעניינים בעיני. הם נבנו כתוצאה מהחשיפה של השוודים לתרבות הסינית והתלהבותם הרבה ממנה, שיצרה אופנה שנתנה את אותותיה בארמונות ובאתרים שונים. היו שם אלמנטים מעורבים של אמנות סינית ושוודית בציורים, נקודה מעניינת, אבל לא הרגשתי חיבור מיוחד לנושא. בכל מקרה היה שווה להגיע לשם ולו רק כדי לעבור ביער. בדרך פגשתי להקה מעניינת של עופות גדולים, המזכירים את אווזי הבר. התקרבתי אליהם בזהירות כדי לצלם וגם כדי לנסות לעמוד על טיבם. הם לא הראו שום סימני רתיעה ממני וגם שום יחס, ליתר דיוק. הצלחתי לצלם אותם והייתי מרוצה. 

• 

• 

• 

• 

השייט בחזרה היה נחמד לא פחות מקודמו, דרך כל האיים הקטנים והגדות הארוכות של הארכיפלג הפנימי. הארכיפלג החיצוני, שבו נסעתי בביקור הקודם שלי בשטוקהולם, נראה לי יותר מיוחד, אבל גם לנוכחי לא היו לי שום טענות.

הגענו בחזרה לתחנת המוצא. החלק השלישי של היום מתחיל. עכשיו יש לי 4 ק"מ של הליכה על שפת המים עד לדירה. 4 ק"מ של חקר העיר באמצעות הרגליים העייפות שלי, שבטיול הזה משמשות בנאמנות ככלי תחבורה המפגיש אותי באופן הקרוב ביותר עם הארץ הזו. כל מפגש של היבשה עם המים בעיר הזאת היא חגיגה בקיץ. הולכי רגל ורוכבי אופניים לצד בתי הקפה המלאים באנשים שפשוט שמחים לחגוג את הקיץ הקצר שלא כל יום בו הוא יפה ומושלם כל כך כמו היום, שמוציא את כולם החוצה. וכל זה לצד הספינות העוגנות או השטות בשקט במים, כשקרני השמש מנגנות עליהן, השחפים מתעופפים והגדה ממול מחייכת אלינו על בתיה החומים אדמדמים. אני מגיעה לפארק גדול שהמוני אנשים יושבים בו על הדשא או קונים אוכל מאחד מרכבי המזון המהיר הרבים שחונים שם. משאלת לב קטנה נוצרת בי להצטרף אליהם. היום אני עדיין לא מרגישה נוח לעשות זאת, אבל בביקור הבא אני אקדיש לזה זמן. והריאה הירוקה הזו עוד ממשיכה הלאה.

אני מגיעה אל הגשר. זהו גשר באורך של כקילומטר המחבר בין האי Kungsholmem הסואן דרומה אל האי Langholmen. אני נפעמת מהנוף הנשקף מהגשר הגדול הזה – זו תצפית מרשימה על חלק זה של העיר. אני מגיעה לאי הקטן יחסית Langholmen, וכאן האופי כבר שונה לחלוטין – זהו אי ירוק ושקט, ומולי ניצב שלט על השכרת סירות. הרבה מאוד סירות להשכרה חונות כאן בצל העצים הרבים, ומדי פעם עוברת סירה במים. אנשים מטיילים בנחת ואחרים שקועים באימון הריצה שלהם. 

המעבר לאי Södermalm הוא מיידי ואני כבר בשכונת Hornstull, דקות בודדות מהדירה. הרגליים עייפות כל כך אבל מה שהן עשו למעני היום, ועוד יעשו, הוא בעל ערך אינסופי.

• 

•