שוודיה 2019 יום 4: מפעל סוסי הדאלה ב-Nusnäs

30/06/2019
Mora & Nusnäs, Dalarna

אני מתעוררת בבוקר בהתרגשות גדולה. היום זה היום! להגיע למפעל סוסי דאלה היה בהחלט הישג משמעותי בטיול הזה, שתוכנן עם מעט מדי מידע זמין, להרגשתי, והרבה מאוד אופטימיות. (היום, עם הניסיון שהטיול הזה העניק לי, קל לי עשרות מונים לתכנן טיולים נוספים לאזור. אבל אז – הרגשתי שהמידע העומד לרשותי הוא אפסי, ולא יכולתי להסיק בכלל מהתמונות המעטות שראיתי מהו אופי המקום).

אבל אני לוקחת את הזמן, כי תחנת המוניות תפתח רק ב-12:00.

חדר האוכל, שבו מוגשת ארוחת הבוקר, הוא חדר מואר ובהיר עם נוף לגינה הפורחת מצד אחד, ולכביש שמתחתנו על לתחנת הרכבת ולמרחבים שמעבר לה. התחושה במורה היא שגם כשנמצאים ממש ליד הכביש – הטבע גדול המימדים שמסביב חזק יותר והנוף העירוני פשוט משתלב בתוכו, ומאפשר לטבע לשכון בתוך העיירה הקטנה.

אחרי ארוחת בוקר איכותית וטעימה אני יוצאת לבדוק איך העיירה נראית באור הבוקר. אני עוברת ליד האגם הנחבא, הקרוב יותר אל המלון, ומראהו שוב עוצר את נשימתי. מעבר לפרחים ולעצים שבצד השביל, וכדי להפוך את המראה לעוד יותר מושלם ישנם גם כמה ספסלים – שם למטה עובר לו האגם, שמש בוקר בהירה צובעת את הכל בצבעים של ציור, לאורך השביל ניצבים בשלווה הבתים של מורה, שרובם צבועים דווקא בצבעים פסטליים בהירים – צהוב, תכלת, ירקרק ולבן – ופחות באדום הנחושת האופייני לשוודיה – ושקט מוחלט. אולי זה שקט של יום ראשון, אולי זה השקט של מורה. אבל היא כל כך פסטורלית ומושלמת, שברור לי שברגע אחד הייתי עוברת לכאן, בלי להניד עפעף, ואולי אם היתה לי גם מכונת זמן הייתי מכוונת אותה כמה שנים אחורה כדי להנות מהמקום גם בדיעבד.

אני ממשיכה הלאה ומגיעה לאזור שבו נמצא המוזיאון והבית של זורן, שזאת אחת האטרקציות העיקריות של מורה, יחד עם הכנסיה, מגדל הפעמון וסוס הדאלה הגדול אותם כבר פגשתי אתמול. אני עוברת דרך הגן וממשיכה אל אגם אורסה, הסמוך לתחנת המוניות. אני שוב אומרת שלום לסוס "שלי", מצלמת אותו ומצטלמת איתו, ומגלה בסמוך קרון ישן אך מטופח של הרכבת השוודית SJ, המוצג לראווה על גדת האגם.

השעה 12:00 המיוחלת סוף סוף הגיעה! אני מתייצבת בתחנת המוניות. לתחנה נכנס נהג מבוגר, שונה מהנהג של אתמול, ואני מבקשת ממנו לקחת אותי לנוסנאס. אך מסתבר לי שהנהג הזה אינו דובר אנגלית! זאת הפתעה, מכיוון שהשמועות בישראל אומרות שכל השוודים יודעים אנגלית מצוין, ולראיה עד עתה פגשתי רק שוודים שבפיהם אנגלית בריטית מושלמת ממש. (במהלך הטיול אני אגלה שחוסר ידיעת האנגלית נוטה להתקיים במקומות הקטנים והמרוחקים יותר מהעיר הגדולה, ובקרב האוכלוסיה המבוגרת. אבל זאת רק הזדמנות לנסות ולדבר איתם בשפתם…)

אבל הנהג המבוגר הזה לא יודע אנגלית. בהיסוס מה אני אומרת לו שאני מבינה קצת שוודית, ובהקלה רבה הוא מסביר לי שהוא התחייב לקחת נוסעים אחרים לתחנת הרכבת, ושזה יקח לו 15 דקות, אם אני מוכנה לחכות. הוא מדבר לאט, אבל אני מבינה הכל, ומסכימה לחכות כמובן. אני יושבת על הספסל, עדיין מעכלת את מה שקרה הרגע, שבו נערכה השיחה הראשונה בחיי בשוודית, ומקץ 15 דקות בדיוק של שעון שוויצרי הנהג חוזר.

הנסיעה נמשכת כ-10 דקות דרך אזור כפרי וכמובן קסום, ואני ממשיכה בשיחת חולין בשוודית עם הנהג החביב בזמן הזה. אם כבר מחסום הביישנות הטבעית שלי נפרץ… הסיבה שלא העזתי לדבר שוודית עד עכשיו היתה שחששתי שאם אני אשאל משהו, אני פשוט לא אבין את התשובה, כי השוודית שלי עוד ממש בחיתוליה בזמן הזה. וגם החשש שאדבר במבטא מוזר. אבל הדקות האלה שבהן דיברתי שוודית בפעם הראשונה היו כל כך מרגשות, שאפשר להגיד שהן היו אחד מהשיאים הרבים שעוד יהיו בטיול הזה.

אנחנו מגיעים לנוסנאס. נוסנאס הוא כפר קטנטן שאין בו כלום, ממש כלום – מלבד בתי מגורים אדומים ומפעל סוסי הדאלה. את כל השירותים ולו הפעוטים ביותר הכפר הזה מקבל מהעיירה הראשית באזור, מורה. וכך אני מגלה מודל מגורים שוודי אופייני. עיירה מרכזית ומסביבה כפרים קטנטנים שהיא משרתת. בסוף הביקור בכפר אפילו גיליתי "סירת כנסיה" המוצגת לראווה, שהיא החמישית מבין סדרה של סירות ששימשו את תושבי הכפר כדי להגיע לכנסיה בעיירה הראשית – מורה, במשך כמה מאות שנים עד לתחילת המאה ה-20. סירות כנסיה הן קונספט מרתק בפני עצמו המגלם בתוכו גם את טיב הגיאוגרפיה של שוודיה – היא כל כך חרושה כולה בנהרות ובאגמים, שכדי לעבור בין שני ישובים סמוכים נדרשו סירות, יותר מאשר כלי תחבורה אחרים.

קרון SJ ישן
קרון SJ ישן
המונית שלי

אבל עכשיו עמדתי בפתחו של הכפר, מול מפעל סוסי הדאלה. 3-4 סוסי דאלה צבעוניים בחוץ וילדים רוכבים עליהם. המפעל וחנות המפעל הם באותו מבנה קטן מעץ. המפעל הוא למעשה סדנא שבה כל הסוסים נוצרים בעבודת יד. הים אף אחד לא עבד במפעל עצמו, אולי כי זה היה יום ראשון, אבל כמה אנשים צבעו סוסים להנאתם.

המפעל והחנות הכילו כמות עצומה של סוסים בכל הצבעים ובגדלים שונים, לפי סדרות. התבוננות מעמיקה גילתה לי שהסוסים מאוד שונים אחד מהשני, כמעט כאילו יוצרו כל אחד בפני עצמו וללא פס ייצור. עם השאלה הזאת פניתי לעובד מבוגר וחביב שהסתובב במקום, והעובד ניאות להסביר לי את כל שלבי ההכנה של הסוסים ואף הרשה לי לצלם אותם. ואכן, לאחר השלב הראשוני של חיתוך בלוקי העץ במכונה – העבודה הופכת לאישית לחלוטין, כל סוס בפני עצמו.

ולמתעניינים, אלה הם השלבים:

שלב 1 – הסוס מתחיל בתור בלוק עץ, קוביה מלבנית.

שלב 2 – על הקוביה מציירים את דמות הסוס לפי תבנית גודל סכמטית.

שלב 3 – במכונה מיוחדת חותכים את הדמות לפי הקווים המצויים על העץ.

עכשיו יש ברשותנו דמות סכמטית בעלת קווים ישרים וזוויות חדות.

שלב 4 – שיוף הדמות בעזרת סכין (ולא בעזרת נייר שיוף כפי שעשינו בשיעורי המלאכה).

עכשיו קיבלנו דמות של סוס עם קווים מעוגלים.

שלב 5 – צובעים את הסוס בצבע אחיד. אפשר לצבוע בכל צבע, כשהקלאסי הוא האדום.

שלב 6 – הפתעה – שלב התיקונים! הצבע גורם לכל הפגמים שנוצרו בתהליך החיתוך להיות נראים לעין, ועכשיו ניתן לשייף אותם או למלא את החורים שנוצרו בעץ. עכשיו הסוס נראה מסכן, חלקית צבוע וחלקית "פצוע" מהשיוף הנוסף. אבל הקווים שלו הם כבר בצורתם הסופית.

שלב 7 – עדיין לא צובעים! מורחים את הסוס בחימר.

שלב 8 – עכשיו צובעים! שוב באותו צבע אחיד את כל הסוס.

שלב 9 – השלב הכיפי – מקשטים את הסוס בצבעים שונים. אפשר לשחק עם הצבעים והקישוטים שונים בין סוס לסוס, אם כי הדוגמא היא על אותו עיקרון פחות או יותר.

וכך העברתי יום נפלא בנוסנאס, טיילתי קצת בכפר, וב-17:00, אחרי שהמפעל נסגר, ובדיוק כשהחלו לטפטף כמה טיפות גשם, המונית שלי הופיעה, עם הנהג החביב, והחזירה אותי בבטחה למורה היפה, לערב אחרון אחד לפני המשך המסע…