01.07.2019, 08:00
Mora Station
אחרי שחגתי אתמול בערב כמו רוח רפאים סביב התחנה המרכזית הקטנה וחיפשתי את היציאה לאוטובוס שאני אקח היום, ונבהלתי כאשר הדלת ממנה נכנסתי לתוך התחנה התגלתה כנעולה כאשר רציתי לצאת ממנה, ובאין נפש חיה בתחנה גיליתי שהדלת הנגדית נפתחת כאשר מגיעים אלה תוך התקף לב מתקרב, השוודים האלה עם האוטומציה שלהם בכל דבר עושים לי את זה לפעמים, נפרדתי הבוקר מהמלון החמוד אחרי ארוחת בוקר מהירה וגררתי את המזוודה במעבר הכביש הרחב אל התחנה. הייתי חייבת לשאול מישהו בשוודית איפה השירותים פשוט כדי להגיד משהו בשוודית למישהו, והבינו אותי מיד וענו לי משהו, בכיוון ההוא שם בפנים. איזה אושר לשאול איפה השירותים בפעם הראשונה בשפה חדשה… Var är toalletten. פשוט חלום.
האוטובוס שלי הגיע כ-10 דקות לפני הזמן לרציף. הכנסתי את המזוודה לבטן האוטובוס והראיתי לנהג את הכרטיס שלי באפליקציה והוא אישר. באפליקציה היה כתוב Welcome Aboard!
זאת היתה אחת הנסיעות הנעימות יותר בטיול הזה. קצת יותר מ-300 ק"מ צפונה לכיוון אוסטרסונד, כ-5 שעות. נסענו, 3 אנשים באוטובוס נקי ונוח עם שירותים, כשעתיים עד לעיירה Sveg. עיירה ציורית, שבה הנהג הודיע לי שאני יכולה לרדת מהאוטובוס להפסקה של חצי שעה ולקנות אוכל בבית הקפה הזה שבהמשך הרחוב. הוא יעשה סיבוב ויחזור. אני הייתי היחידה שירדתי שם, ונכנסתי לאחד מבתי הקפה היפים והמגניבים יותר שפגשתי בחיי. השירותים לקחו בגדול את השירותים עם הפוסטרים משנות ה-90 מאתמול. תא גדול, אפל למדי עם תאורה של הלוגן צהבהב. ניתן לראות את העיצוב פאנקי-קריפי היפהפה בתמונות.
השירותים הסופר מגניבים בבית בקפה 
כמות בלתי צפויה של תה של פוקה למכירה בבית הקפה
קניתי עוגת תותים קרמית מהסוג המושחת, אותה ארזו לי בקופסא מושקעת, ושתי קופסאות קטנות של סוכריות. כשאני בחו"ל אני תמיד מחפשת את הטעם המקומי, בעיקר בסוכריות ובשוקולדים. בסופרים בשוודיה מצאתי בינתיים רק ליין אחד של סוכריות לא מוצלחות כלל וכלל, וחברה אחת שמייצרת שוקולד מקומי. רק במקומות כאלה, בפריפריה, הצלחתי למצוא סוגים נוספים. אני לא אוכלת את הסוכריות שם אלא לוקחת אותן לארץ, כדי להנציח רק עוד קצת את הטעם הזה.
יצאתי לרחוב היפה של העיירה הציורית המעוננת, ישבתי בתחנה ואכלתי את העוגה מהקופסא עם כפית, בזמן שחיכיתי לאוטובוס. תוך כדי כך עלו בי הרהורים: נניח שהאוטובוס לא יבוא? הוא יכול שלא לבוא? ולהשאיר אותי בעיירה הציורית עם תרמיל יום וקופסת עוגה ריקה?
עוד לא סיימתי את הביס האחרון, ותוך שאני שקועה במחשבות הנ"ל האוטובוס הופיע.
כמה תמונות מסווג, יפהפיה ואפרורית 
בערך ב-13:00, לאחר נסיעה נעימה בכביש E45 השקט, החוצה את שוודיה לכל אורכה, ומשני צדיו תמיד יערות, ומדי פעם אגם קטן וכמה בתים אדומים, הגענו ליעדנו.
Östersund היא עיירה גדולה יותר, אולי ניתן לקרוא לה עיר, והיא מהווה צומת דרכים נמצאת בדיוק במרכז המדינה מבחינה גיאוגרפית ובאזור הנקרא Jamtland. כלי התחבורה מגיעים עד לשם ויוצאים משם. אפשר להגיד שהיא מחברת את כל חלקי המדינה מבחינה תחבורתית. במחקרים שעשיתי גיליתי במקרה, שלמרות שגוגל מאפס במקרים רבים יפנה אתכם דרך צירים אחרים בנסיעות ארוכות חוצות מדינה, אם תקבעו את אוסטרסונד כתחנה בדרך, זה יפשט לכם את הנסיעות ואף יוזיל אותן. זה היתרון של אוסטרסונד. החיסרון – היא לכשעצמה אינה כה מעניינת.
עשיתי בה עצירה של לילה אחד, כי הנסיעה למחרת ארוכה ונמשכת 10 שעות. קבעתי כלל בטיולים – אני לא עושה נסיעות ארוכות מהזמן שמרגיש לי סביר להיות בדרכים. נסיעה ארוכה מדי אני אפצל ל-2 ואשן בתחנה בדרך. הנסיעות והנופים הם חלק מהטיול, והימים האלה אינטנסיביים מספיק גם אם לא דוחסים בהם נסיעה של 15 שעות. צריך להכניס איזון גם לימים האלה ולהנות מהם.
האזור של הדירה באוסטרסונד 
נו, עוד חנות פרחים כמו בכל מקום בשוודיה 
ירדתי לתוך גשם שוטף. זה לא היה נוח לנסות להגיע אל המטריה במצב כזה, עם תיק יום ומזוודה באמצע התחנה המרכזית. לפני שהנהג נסע וידאתי איתו שזאת אותה התחנה שממנה אני אקח את האוטובוס ביום שלמחרת.
בגשם, היה מעצבן במיוחד לנסות להבין את ההנחיות של גוגל מאפס. פשוט לא הבנתי לאיזה כיוון הוא רוצה שאני אצא משם, וכל שניה שעברה העלתה לי את רמת העצבנות קצת יותר. גוגל מאפס עושה את זה לפעמים בהליכה ברגל. אין שום אפשרות להבין ממנו לאיזה כיוון צריך ללכת.
אחרי כמה סיבובים סביב הזנב של עצמי מצאתי את הדרך. גררתי את המזוודה במעלה הרחוב. כמה שמחתי שהיה לי השכל לקבוע את כל מקומות הלינה שלי במרחק סביר מהתחנות! זהו כלל ברזל שאאמץ גם להמשך.
אחרי כמה מאות מטרים בודדים הגעתי לרחוב. אבל לא מצאתי את המספר. המספרים היו מבלבלים, וחלק מהבתים הסתתרו בתוך קומפלקסים יפים עם גינות. כל הרחוב היה יפה, אבל אני הייתי קצת עצבנית וקצת מודאגת. הוצאתי את הטלפון והתקשרתי למרגרט, בעלת הדירה. היא לא ידעה אנגלית כמעט בכלל, ואמרתי לה בשוודית ליד איזה מספר בית אני נמצאת. איזה מזל שלמדתי את השיעור על המספרים בדיוק בחודש שלפני הנסיעה! השיעור הזה, שנראה בלתי אפשרי בהתחלה והתברר כאפשרי מאוד בהמשך, היה השיעור המועיל ביותר שלמדתי עד כה.
מרגרט יצאה לרחוב ונפגשנו. היא הובילה אותי אל הבית, עלינו כמה מדרגות ונכנסנו אל הדירה היפה ביותר שראיתי… אי פעם?
"הכל אפשרי!" – הגרסה השוודית לאמרה ההודית הידועה. בחדר השינה בדירה
אחרי הסבר על נעילת הדירה, סיבוב קצר בדירה, הסבר מעניין מאוד על איך מבטאים את המילה "אגם" בשוודית (כן, זה מאוד קשור להסברים הטכניים על הדירה!), על איפה אדם רעב יכול למצוא אוכל בעיר הזאת ואיפה האגם המקומי (עכשיו אתם מבינים את ההקשר), מרגרט נפרדה ממני והשאירה אותי בדירה המדהימה הזאת לבד. לקחתי זמן מה רק כדי להסתובב בדירה כמו סהרורית ולשאוף את היופי שלה. כזה עיצוב אני רוצה כשאהיה גדולה, החלטתי. כזה בדיוק!
התקלחתי ויצאתי. הייתי רעבה ועייפה, אבל כמו שכבר אמרתי – בטיול אין הנחות. סיבוב בעיר חייב להיות, גם אם קצר. השמש יצאה מעט החוצה, רק כדי לאכזב אחרי זמן קצר.
יצאתי בחיפוש אחר אוכל ואגם. אגם ואוכל. שני הדברים החשובים כשמגיעים ליעד ממוצע בשוודיה.
האגם באוסטרסונד 
הדרך לאגם היתה בירידה, התקרר מאוד בינתיים וטיפטף מעט. האגם התגלה כמעפן משהו. כלומר, יחסית לסטנדרט שהתרגלתי אליו, בשילוב עם מזג האוויר, העייפות והרעב. אחרי סיבוב קצר שהראה שנוף יותר דרמטי מזה כנראה כבר לא נכון לי היום, עשיתי אחורה פנה לכיוון היעד השני שלי.
עברתי על פני בית קפה או שניים, אבל לא נתתי לרעב לשבש לי את התכנית לאכול נכון. בגלל שיש הרבה מסעדות באזור הזה, הייתי מוכנה לחפש עד שאמצא אחת מתאימה. כבר כמעט נשברתי כשהגעתי לבית קפה אלגנטי ומעוצב, אבל היה להם קיש ברוקולי. לבסוף נכנסתי למסעדה פחות אלגנטית, אבל מגניבה בדרכה, וכזו שמגישה את מה שחיפשתי. קיבלתי מכשיר שחור מוזר שנראה כמו משדר לחייזרים, התיישבתי בשולחן מתכתי שלא היה מאוד מלוכלך, ליד החלון המשקיף על המדרחוב המרכזי, וחיכיתי. מולי התיישבו שתי בנות, ולאחר כמה דקות המשדר שלהן הבהב וצפצף. כששלי קיבל תשדורת מהחלל הלכתי לקבל את האוכל שלי. הוא היה טעים כל כך.
הרחוב שמעל האגם 
הרחוב שמעל האגם 
המדרחוב המרכזי שבמרכז העיר שבמרכז המדינה
יצאתי שוב לרחוב עם הגשם הסכיזופרני, שהתקשה להחליט אם הוא כן או לא רוצה לרדת.
עם האף בחלונות הראווה, הגעתי לחנות ספרים. בינגו! החיפוש האובססיבי אחר תמונות / גלויות ולוח שנה הכניס אותי פנימה, וגם הגשם עזר. אני משתדלת לחזור עם שני דברים לארץ: סוכריות מקומיות וגלויות, תמונות ולוחות שנה מקומיים. זה הניחוח המקומי שנשאר איתי בתקופות הגלות הארוכות שלי בארץ, בין הטיולים.
בחנות הזאת אכן מצאתי גלויות ולוח שנה, ונהניתי מאוד גם להתבונן בספרים בשוודית.
אחרי סיבוב נוסף ברחוב המרכזי הלא מאוד מעניין, נתתי הזדמנות לבית הקפה היפה שלא זכה להאכיל אותי קודם. הוא התגלה כבית קפה טבעוני-אורגני, ובשביל קפה וקינוח הוא יותר מהתאים.
בחרתי משקה אורגני דמוי קפה עם רכיבים לא מוכרים, זה שהופיע בתפריט בתור Devil's chai latte – לא יכולתי שלא לנסות משקה עם שם כזה! קניתי כדור שוקולד למחר, שיתברר כהרבה פחות ממספיק, ישבתי בבית הקפה החמים והמפנק, ונהניתי מהמשקה האלוהי-השטני שלמעשה לא היה אף אחד מהם, סתם תערובת אורגנית נחמדה.
Devil's chai latte 
שילמתי וחזרתי לדירה. סוף סוף היה לי חימום בחדר! חימום חזק ככל שארצה. ושתי שמיכות פוך! ועוד שמיכות דקות, והמון כריות גדולות, ומזרן כל כך נוח… כמעט הצטערתי שאני שם ללילה אחד בקושי, וב-6 כבר צריכה לצאת.
מסר נחמד שהיה תלוי על הקיר בדירה, והתרגום שלו באפליקציית Google Translate התותחית! 
lius = light
זה היה לילה נפלא.
Arctic Girl 